ישעיהו קרניאל

"הסופר, המורה והנשיא. מרצה ועיתונאי מובהק." כך נכתב על מצבתו של ישעיהו קרניאל עַזְמָוֶת (שם ספרותי ששאל מאלכסנדר אהרונסון), בבית העלמין הישן בזיכרון יעקב אשר הלך לעולמו בשנת תש"ג (1942).

ישעיהו נולד בברלאד שברומניה בשנת תרמ"א (18/05/1881). אביו מרדכי קרניאל נמנה על מייסדי "חובבי ציון" שעלה ארצה יחד עם אליעזר רוקח ודוד שוב בשנת תרמ"ב (1882). באותה שנה ייסד מרדכי יחד עם עוד 20 משפחות את המושבה זיכרון יעקב והיה למנהיגם של המתיישבים.

את שנות נערותו עשה ישעיהו במושבה, שם התחנך בביה"ס המקומי. מלבד הידיעות הרבות שרכש בתנ"ך, תלמוד ודברי ימי ישראל, למד בעצמו את השפות ערבית, צרפתית, אנגלית וגרמנית. בהיותו נער מתבגר החל לשלוח כתבות לעיתוניו של בן יהודה "האור" ו"הצבי". בבגרותו נסע ללמוד לימודים גבוהים בבירות, שם התוודע לראשונה לעולם הבנקאות בעת שעבד למחייתו בבנק היהודי שבבעלות משפחת פרחי. מבירות המשיך ללימודים גבוהים בפאריז. עם חזרתו ארצה החל את דרכו המקצועית כמורה ומחנך בבית הספר בזיכרון יעקב.

בשנת 1903 השתתף בייסוד "הסתדרות המורים בארץ ישראל" ובאותה שנה נשא לאישה מורה צעירה בשם יהודית, בתו של מרדכי לובמן מראשון לציון שהיה מפקח על בתי הספר של הברון במושבות יהודה. את מסע הכלולות ערך הזוג אל הקונגרס הציוני השישי בבאזל כנציגי המורים ושם פגש את בנימין זאב הרצל. מן הכנס שלח ארצה כתבות על האווירה והדיונים. בשנת 1906 נטש ישעיהו את ההוראה ועל רקע היכרותו עם מקצוע הבנקאות מימי לימודיו בבירות, עקר לירושלים והחל לעבוד כפקיד בבנק אפ"ק מייסודו של זלמן דוד לבונטין.

בירושלים התגורר תחילה במחנה יהודה, בשנת 1910 הועבר לסניף אפ"ק בחיפה בתפקיד סגן המנהל, ובשנת 1913 התמנה למנהל סניף הבנק בצפת וחבר ההנהלה המרכזית, בשנת 1912 נמנה עם שמונה-עשר מורשי החתימה הראשונים של הבנק. במהלך שהותו בצפת תרגם מיידיש סיפורים קצרים של שלום עליכם ואף מימן בעצמו את הוצאתם לאור.

עם שובו מצפת (1919) לירושלים התגורר תחילה ברח' אהל משה ולאחר מכן בשכונת בית הכרם. בשנת 1926 עקר לרחוב הנביאים במרכז העיר ומשם בשנת 1929 לשכונת תלפיות שם בנה בית ברחוב הרצל 3 (כיום קורא הדורות) בו התגוררה המשפחה עד לשנת 1937.

בד בבד המשיך להיות מעורב בפעילות ציבורית ובענייני רוח. יחד עם איתמר בן אב"י ויהושע ברזילי ייסד את בית העם והיה מעורב בייסוד הגימנסיה העברית בירושלים.

בשנת 1919, לאחר סיום שליחותו מטעם הבנק בצפת נענה לבקשתה של הנרייטה סאלד והתמנה למנהל חשבונות ראשי, מפקח על המשק וחבר ההנהלה של "הסתדרות מדיצינית הדסה" עד לשנת 1932.

משנוסד העיתון "דואר היום" בעריכת איתמר בן אב"י, נתקבל לחבר עובדיו הקבועים, ובמשך 14 שנה לסירוגין, החל משנת 1920 ואילך, פרסם בכל שבוע בגיליון יום ו' פיליטון סאטירי – הומוריסטי בשם "מבעד למסוה – שעורים בהסתכלות" בחתימת "עזמות" שמו הספרותי. פיליטונים אלה, בהם היה מגיב על מאורעות התקופה, נתחבבו על קהל הקוראים.

תחת השם "עזמות" ערך והוציא גם את העיתונים ההיתוליים "חמר-גמל", "הדרבן" ו"התותח". כן הוציא לאור למשך זמן קצר יחד עם עוה"ד בנציון בן-אהרן את השבועון הפוליטי "במערכה".

פעילותו הציבורית כללה חברות פעילה בארגון "בני ברית", הוא נמנה על מייסדי הלשכה הגדולה וכיהן כמזכירה במשך כשנתיים. עוד בהיותו בצפת שמש נשיא "בני ברית" במקום ויו"ר "קופת העזרה האמריקאית" שפעלה בעיר למען הנזקקים. בנוסף פעל במסגרת תנועת "הבונים החופשיים". ב-1927 נמנה על מייסדי הלשכה העברית הראשונה בירושלים, "הר ציון", והתמנה לנשיאה ב-1929. ישעיהו תירגם מצרפתית לעברית את "סדר העבודה", המדריך של אוהלמן לבנייה החופשית, ופרסם מאמרים ב"הבונה החופשי" ביטאון התנועה. בין ידידיו הקרובים נמנו אבא אחימאיר והמשורר אורי צבי גרינברג.

בשנת 1937 עקר לחיפה, השתכן ברחוב הרצל מס' 93 והשתתף ביסוד העיתונים "הכרמל" ו"הר הכרמל" ושימש מורה לשפה העברית ולהיסטוריה בביה"ס "במעלה". בחיפה המשיך בפעילותו הציבורית ונמנה על מייסדי לשכת "הכרמל" של תנועת "הבונים החופשיים".

עם תחילת שידורי הרדיו הארץ ישראלי, הגיש מידי מוצ"ש שיחות חולין פליטוניות בענייני דיומא שנתחבבו על קהל המאזינים.

בחיפה המשיך ישעיהו להרצות בענייני דיומא ב"מכבי", ב"ויצ"ו", במועדון "הציונים הכלליים" ובאולם "אהל שם". הרצאותיו זכו להתעניינות רבה ומשכו קהל רב.

במוצאי שבת, כ"ו כסלו, נר שלישי של חנוכה, תש"ג (05/12/1942) הרצה על אליעזר בן-יהודה באולם "אהל שם" ובהזכירו את אמרתו הידועה של אב"י: "דבר עברית – והבראת!" נפל לפתע ולא קם עוד. ישעיהו הובא לקבורה בזיכרון יעקב.